התגובה במצבי אסון מושפעת ממגוון גורמים כולל תהליכים קוגניטיביים, יישומיות כלכלית, קצב העברת המידע, ההתמודדות המתמשכת עם אתגרי העולם המתפתח, פערים תרבותיים, מסגרות חוקיות ושאלות ערכיות. במצבים אלו, מקבלי החלטות ומנהלים בדרגים שונים נדרשים להתמודד עם קבלת החלטות מורכבת בתנאי אי-ודאות ומגבלות משאבים.
אחד המשאבים המרכזיים שהוכחו כבעלי תרומה משמעותית למתן מענה מידי וארוך טווח הוא החברה האזרחית, על מוסדותיה וארגוניה. בתוך כך, המגזר השלישי ממלא תפקיד מהותי במענה למצבי חירום, בזכות היותו שזור בצרכי הקהילה מהם צמח. עם זאת, תפקיד זה כרוך במורכבויות שונות, כגון ניהול ממשקים בין ארגונים, שיקולים כלכליים ומקצועיים, ותצורות עבודה גמישות. מורכבויות אלו מאפשרות אמנם גמישות תפעולית וקבלת החלטות מהירה בעת חירום, אך במקביל עלולות לפגוע בערך המוסף של הארגון אם לא ינוהלו כראוי.